בהתבסס על דברי החוק, במידה וסיבת הפיטורים הינה הריונה של העובדת, לא ניתן יהיה לפטרה. ללא קבלת היתר פיטורין, הפיטורים אינם בתוקף והעובדת זכאית להמשיך לעבוד ולקבל שכר בגין עבודתה.
סעיף 9 לחוק עבודת נשים אוסר על המעסיק לפטר עובדת העובדת אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה יותר משישה חודשים, כאשר הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי האישה בהיריון. כמו כן היקף איסור זה חל גם במשך חופשת הלידה או במשך 45 הימים שלאחר שובה של העובדת מחופשת הלידה.
למען השלמת התמונה נציין, כי האיסור כולל בחובו גם הרעה בתנאי העסקתה של אישה בהיריון או במשך שישים יום לאחר חזרתה מחופשת הלידה. במידה והמעסיק רוצה לפטר את האישה במהלך התקופה הנקובה לעיל, נדרש עליו לפנות אל משרד העבודה והרווחה על מנת לקבל אישור מיוחד לפיטורין בלי קשר לסיבת הפיטורין. בהתבסס על דברי החוק, במידה וסיבת הפיטורין הינה הריונה של העובדת, הרי שלא יינתן היתר לפיטורין, ללא קבלת היתר פיטורין, הפיטורים אינם בתוקף והעובדת זכאית להמשיך לעבוד ולקבל שכר בגין עבודתה.
במצב אחר בו העובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה פחות משישה חודשים, הרי שההגנות הקבועות בחוק עבודת נשים אינו חל לגביה, עם זאת קיימת לגביה הגנה פחותה המעוגנת בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה האוסר לפטר עובדת בגין אפליה על בסיס היריון.
נטל ההוכחה כי סיבת הפיטורין נבעה כתוצאה מהיריון העובדת מוטל על העובדת עצמה, ועל המעסיק לא מוטלת החובה להזדקק לאישור של משרד העבודה בכדי לפטר את העובדת. על כן, במידה ויוכח כי סיבת הפיטורים נבעה מהריונה של העובדת, הפיטורים יהיו בניגוד לדין.
