בחישוב דמי החופשה השנתית אין לכלול גמול ששולם לעובד בגין שעות נוספות או עבור עבודה בשעות המנוחה, על פי לשון החוק השכר הרגיל של העובד הינו השכר המשתלם לו עבור שעות עבודתו הרגילות. כמו כן, בחישוב דמי חופשה שנתית אין לכלול החזרי הוצאות (דמי אש"ל, דמי נסיעה וכו'), זאת מהסיבה שהוצאות אלו אינן קיימות כאשר העובד מצוי בחופשה.
לעומת זאת, בחישוב דמי חופשה יש לכלול את התשלום שמקבל עובד עבור עמלות מכירה. לגבי פרמיות שמשולמות לעובד נחתם הסכם קיבוצי בין התאחדות בעלי התעשייה להסתדרות ונקבע כי יש לכלול את החלק מהפרמיה המשתלמת לעובד בעבור יום עבודה רגיל ושאינו עולה על 30% משכרו הקבוע.
בהתאם לחוק, את החופשה השנתית לא ניתן לפדות בכסף, ועל העובד לנצל את ימי החופשה העומדים לרשותו. הוראה זו תכליתה לאפשר לעובד לצאת לחופשה ולחדש את כוחותיו, ואין בה כדי להביא להתעשרות העובד. אולם, כאשר מדובר בעובד שהפסיק לעבוד אצל המעביד וטרם ניצל את זכאותו לחופשה השנתית- המעביד ישלם לו "פדיון חופשה שנתית", בסכום שהיה העובד מקבל אילו היה יוצא לחופשה ביום שבו הפסיק את עבודתו אצל המעביד. יצוין כי תשלום דמי פדיון לעובד עם סיום עבודתו (להבדיל מתשלומם במועדם) אינו בגדר "שכר מולן", ובהתאם לכך לא ניתן לתבוע פיצויי הלנה בגינם, ואל תשלומים אלו יתווספו רק הפרשי הצמדה וריבית.
