מדינת ישראל מוגדרת כמדינת רווחה. כחלק ממדיניות הרווחה, עומדת זכות מרכזית של פנסיה לעובדים.
מטרת הזכות, היא לדאוג לעתידו ורווחתו של העובד, שעם הגיעו לגיל פרישה וגמלאות יכול לזכות בכספי
הפנסיה שנצברה לו במהלך שנות עבודתו .
בשנת 2008 התקבלה החלטה שצריך להפריש פנסיה לכלל העובדים במשק.
כדי ליישם את ההחלטה הוחלט על הסכם פנסיה חובה. ההסכם הנ"ל מחייב את המעסיקים להפריש פנסיה לעובדיהם בכפוף לאמור בהסכם הפנסיה.
בכפוף להסכם הפנסיה שנחתם, קיימת חובה על המעסיקים להפריש עבור עובדיהם פנסיה. חשוב לציין שלרשות
העובדים יש אפשרות בחירה בין מס' אפיקי פנסיה כגון : קופת קצבה וגמל ,ביטוח מנהלים וקרנות פנסיה.
לצורך בחירת האפיק הפנסיוני ניתנים לעובד חודשיים ימים כדי לבחור את האפיק המתאים לו לצורך ההפרשה
הפנסיונית. במידה ובתום החודשיים לא קיבל העובד החלטה לאיזה מסלול פנסיוני הוא רוצה שכספי הפנסיה
יופרשו , עומדת לזכות המעסיק אפשרות בחירה של מסלול פנסיוני עבור העובד .
חובתו של המעסיק לדאוג שההפרשה להסדר הפנסיוני שנעשה לעובד היא כמוגדר בחוק. במידה והופרשו ע"י
המעסיק כספים שהם פחות מהנדרש בחוק , יחויב המעסיק לשלם את ההפרש כמוגדר בחוק .
ההפרשה הראשונה שהחלה בשנת 2008 בהסכם הפנסיה, הוגדרה בסך 2.5 % מהשכר.
כיום בשנת 2014 ההפרשה עומדת על שעור של 17.5% (ע"פ הגדרת ההסכם הסכום שיופרש בשנת 2014 יהיה הסכום המקסימלי).
ההסכם מחייב לבצע הפרשה לעובדים מגיל מסוים. לגבי נשים החובה להפריש היא מגיל 20 ולגבי גברים החובה
מגיל 21 . עובד שהחל את עבודתו ואין לו קרן פנסיה קודמת זכאי להפרשה לפנסיה לאחר 6 חודשי העסקה , במידה והעובד
שהחל לעבוד במקום חדש וקיימת לו כבר קופת פנסיה הוא זכאי לפנסיה החל מיומו הראשון בעבודה , המעסיק
מחיוב להפריש לו בתום החודש השלישי להעסקתו אבל החישוב של ההפרשה יעשה החל מהחודש הראשון
לעבודתו.
