דמי מחלה משולמים לפי חוק דמי מחלה התשל"ו-1976. תשלום זה נועד לאפשר את קיומו של העובד ובני משפחתו בתקופה בה נבצר ממנו להגיע למקום עבודתו מחמת מחלתו. תיקון 4 לחוק מיום 28.03.2011 קובע, כי עובד שנעדר ממקום עבודתו בגין מחלתו, לא יהיה זכאי לתשלום עבור היום הראשון להיעדרותו, לגבי היום השני והשלישי שבהם נעדר- דמי המחלה יהיו בשיעור של 50% מהשכר הרגיל, ומיום ההיעדרות הרביעי ואילך- יהיה זכאי לקבל תשלום בגובה שכרו הרגיל.
יצויין, כי תתכן האפשרות בה יוסכם בהסכם עבודה קיבוצי או בחוזה עבודה אישי על תשלום דמי מחלה בסכומים גבוהים יותר מאלו הקבועים בחוק, ואותם יהיה זכאי העובד לקבל.
תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה בו עבד העובד אצל אותו מעביד ולא יותר מ-90 ימים בניכוי התקופה בה קיבל העובד תשלום דמי מחלה.
בסעיף 1 לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה) תשל"ז-1976 נקבע כי עובד הנעדר ממקום עבודתו בשל מחלה נדרש להודיע זאת למעבידו תוך שלושה ימים מיום היעדרותו הראשון וליידע אותו בדבר התקופה המשוערת בה הוא ייעדר ממקום העבודה.
המעביד נדרש לשלם לעובד תשלום בגין דמי מחלה במועד שהיה משלם אילו היה העובד מגיע לעבודה, זאת בתנאי שתעודת המחלה הוגשה למעביד שבוע לפחות לפני המועד האמור. במצב בו המעביד מאחר בתשלום דמי המחלה לעובד, השכר ייחשב כשכר מולן.
