דמי הבראה הם תשלום של המעביד לעובד, מכוח צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, או לחלופין מכוח הסכם קיבוצי. בעבר, התשלום בגין דמי ההבראה נועד לממן שהייה של העובד בבית הבראה (ובהתאם לכך, בעבר העובד היה צריך להציג קבלה שאישרה שיצא לנופש), אולם בחלוף השנים מטרה זו כבר אינה משמשת כמטרה העיקרית שלשמה נועדו דמי ההבראה, והם משמשים את העובד לרצונו החופשי.
תשלום דמי ההבראה ניתן לעובד אשר עבד במקום עבודתו לפחות שנה אחת, ומשולם בדרך כלל באחד מחודשי הקיץ (יוני- ספטמבר), אלא אם הוסכם במקום העבודה על מועד אחר. גובה הזכאות לדמי הבראה מחושב לפי מספר ימי ההבראה המגיעים לאותו עובד הניתנים לו באופן יחסי להיקף משרתו, כדלקמן:
עבור השנה הראשונה- 5 ימי הבראה.
עבור השנה השנייה והשלישית - 6 ימי הבראה.
עבור השנה הרביעית ועד השנה העשירית- 7 ימי הבראה.
עבור השנה האחת עשרה ועד השנה החמש עשרה- 8 ימי הבראה.
עבור השנה השש עשרה ועד השנה התשע עשרה- 9 ימי הבראה.
עבור השנה העשרים והשנים הבאות שלאחר מכן- 10 ימי הבראה.
יש לציין כי הכספים המשולמים בגין "דמי הבראה" הינם חלק מהכנסת עבודה ועל כן חלים עליהם כל המיסים אשר חלים על הכנסות מעבודה, ובפרט ביטוח לאומי, דמי ביטוח בריאות, מס הכנסה, והם אינם חלק מכספי הפנסיה.
